את המסע שלנו התחלנו בתאילנד, במעבר הגבול קיבלנו ויזה לחודשיים.
כשהבנו שנצטרך לצאת מתאילנד כעבור חודשיים, החלטנו שזאת הזדמנות לטייל בלאוס.
הזמנו כרטיסי טיסה בעלות של 150 דולר לאדם, באפליקצייה שנקראת MOVE של Air Asia וטסנו עם חברת Air Lao ללואנג פראבנג, בטיסה שנמשכה כשעה.
בשדה התעופה שילמנו 42 דולר לאדם וקיבלנו ויזה ל – 30 יום.
כדי להגיע משדה התעופה למלון במרכז העיר, מרחק נסיעה של עשרים דקות בערך, שילמנו 100,000 קיפ לאדם. הוואן יצא לדרך כשהיה מלא, והנהג הוריד כל נוסע לפי כתובת המלון שלו.
המרת כספים וסים לנייד
כשהגענו לעיר הלכנו להמיר דולרים שהיו ברשותינו, לכסף מקומי הנקרא קיפ. 10,000 קיפ שווים 1.7 שקלים. בלאוס אפשר לשלם גם בדולרים ובאטים.
המרנו 100 דולר וקיבלנו 2,200,000 קיפ. הארנק היה נפוח ולרגע הרגשנו מיליונרים 😀.
אפשר להמיר שטרות לקיפ גם בצ׳איינג׳ וגם בחנויות זהב. שווה לבדוק במספר מקומות לפני ההמרה כדי לקבל את השער הטוב ביותר.
הדבר השני שעשינו הוא לקנות סים לנייד. ההצעה הראשונה שקיבלנו הייתה בשדה. אל תתפתו שכן בעיר עצמה המחיר זול יותר. גם כאן בדקנו וגילינו שיש מחירים שונים לאותו סים. אנחנו קנינו כרטיס של חברת יוניטל עליה קיבלנו המלצה, בדוכן הראשון לפני שוק הלילה.
יש לנו כסף מקומי וכרטיס סים לנייד, עכשיו אנחנו מוכנים להתחיל את הטיול שלנו בלואנג פראבנג, הנמצאת בצפון מרכז לאוס, שוכנת על גדות נהר המקונג ומוקפת בגבעות אבן גיר.
העיר שהייתה בעבר הבירה המלכותית ומושב הממשלה של לאוס, הוכרזה בשנת 1995 ע״י אונסק"ו כעל אתר מורשת עולמית, ונחשבת העיר האטרקטיבית ביותר במדינה.
בחרנו להתחיל בלואנג פראבנג אחרי ששמענו שזוהי עיר יפה ומרתקת, בעלת מורשת תרבותית עשירה, ארכיטקטורה צרפתית קולוניאלית, מפלים יפהפיים, ושווקים תוססים.
אטרקציות
הר פו סי (Mount Phousi) – הר קטן במרכז העיר המציע תצפית מרהיבה על לואנג פראבנג. אנחנו הגענו מעט לפני השקיעה, שילמנו 30,00 קיפ כניסה לאדם והתחלנו לטפס במדרגות לפסגת ההר. בדרך ראינו פסלי בודהה שונים. כשהגענו למעלה, ראינו את העיר פרושה מתחתינו, נהר המקונג, וכמובן, שקיעה מדהימה. יחד איתנו היו עוד המווון אנשים שעלו/ירדו במדרגות הצרות. קחו בחשבון מבחינת זמנים, שלא תתקעו בפקק ותאחרו לשקיעה 😀.
מפלי קואנג סי (Kuang Si Falls) – מפלים מדהימים שנמצאים במרחק של כשעה מלואנג פראבנג. למפלים אפשר להגיע בואן שיוצא מהמלון או מסוכנויות נסיעות הפזורות ברחבי העיר. מחיר נסיעה הוא 6 דולר לאדם. הוואנים יוצאים לרוב בשעה 11:30 וחוזרים לעיר ב 16:00. אנחנו סגרנו דרך סוכן שמצאנו לא רחוק מהמלון, וואן פרטי בעלות של מיליון קיפ, יחד עם עוד שני זוגות וחילקנו ביננו את התשלום, (יצא שכל אחד שילם 7.5 דולר במקום 6). היתרון בואן הפרטי שהוא שיכולנו להגדיר בעצמינו את שעת היציאה והחזרה.
נהג הוואן החמוד הוריד אותנו בכניסה לאתר וחיכה שם עד שחזרנו. עלות כניסה לאתר היא 60,000 קיפ לאדם.
אחרי ששילמנו ונכנסנו, רכב גולף לקח אותנו בדרך מפותלת במעלה ההר עד הכניסה למפלים. אנחנו התחלנו את המסלול בהליכה של כמה דקות ואחריה עלינו 542 מדרגות אל נקודת התצפית. הגענו עייפים אך מזיעים 😄 ומיהרנו אל הבריכה הקרירה. יש אפשרות לעלות לנקודת תצפית גבוהה יותר בעלות של 30,000 קיפ נוספים. אנחנו ויתרנו על התענוג. 542 מדרגות הספיקו לנו בהחלט.
כדי להגיע לבריכות הנמצאות למטה אפשר כמובן לחזור אל המדרגות (מה שאנחנו עשינו), למי שיש 25 דולר מיותרים, יכול לרדת באומגה.
אחרי שהתרשמנו מהמפלים והג׳ונגל המקיף אותם, ירדנו להצטנן בבריכות. שימו לב לשילוט סביבכם, לא לכל הבריכות מותר להיכנס.
אנחנו בילינו במקום קרוב לארבע שעות. הבאנו איתנו מים ונישנושים.
יש במתחם שירותים, מסעדות, דוכני פירות ושתייה.
שווקי לילה
שוק צבעוני המתקיים מדי ערב (נפתח סביב השעה 17:00 ונסגר סביב 21:30), במרכז העיר, מציע מגוון של מוצרי אומנות, בדים מקומיים, תכשיטים בעבודת יד, מזכרות מסורתיות ואוכל רחוב. בזמן בו השוק מתקיים, הרחוב נסגר לתנועת כלי תחבורה.
על הריצפה מונחת מחצלת ועליה מניחים את הפריטים השונים המוצעים למכירה. המוכרות הן בעיקר נשים, אך אפשר לראות שם את כל המשפחה, כולל ילדים קטנים שמשחקים בנייד או ישנים על מזרונים לצד (תלוי בשעה) ואפילו תינוקות שיונקים בזמן שאמא ממתינה ללקוחות פוטנציאליים.
אנחנו פחות התרשמנו מהשוק. רוב הדוכנים מציגים פריטים דומים, שאותנו פחות עיניינו. שלא כמו בשווקים בתאילנד, כאן לא מופיעים מחירים על הפריטים השונים כך שכל דבר צריך לשאול. מן הסתם זה נוח לצורכי מיקוח אבל לי אין סבלנות לזה וסער לא ממש בקטע של קניות 😄.
שוק אוכל ענק – נמצא בקצה שוק הלילה. דוכני אוכל מקומי מסודרים בעיגול ובמרכז רחבה ענקית עמוסת שולחנות. אוהבי בשר ופירות ים, ימצאו כאן מענה זול (טעים לא בטוח), אנחנו, שלא אוכלים בשר, פחות מצאנו כאן את עצמי
מקדשים – ברחוב בו מתקיים שוק הלילה, פזורים מקדשים רבים, מפוארים יותר או פחות. אנחנו נכנסנו לכמה מקדשים, והסתובבנו ברחבה החיצונית בין המבנים והפסלים השונים. בזמן הסיורים ראינו את הנזירים. היו שם החל מנערים צעירים ועד נזירים מבוגרים. כולם גלוחי ראש ועטופים בבגדים הכתומים הייחודים להם.
טקס Almas – טקס יומי, שבו נזירי לואנג פראבנג מסתובבים ברחבי העיר בשעת בוקר מוקדמת מאוד ואוספים צדקה, בעיקר אורז ופירות. המקומיים מאמינים שמתן צדקה לנזירים, מזכה אותם. אנחנו תכננו להגיע לראות את הטקס הייחודי עליו שמענו רבות, אך לא מצאנו את הכוח לקום בשעה חמש לפנות בוקר לצורך כך 😉.
חיי לילה – מסיפורים של מטיילים הבנו שהמסעדות והברים נסגרים בשעה מוקדמת יחסית בהתאם לחוקי העיר.
אז מה בכל זאת עושים בלואנג פראבנג בשעות הלילה?
מסתבר שיש בר אחד שאליו כולם מגיעים, מקום חביב עם נוף לנהר וכשהוא נסגר בשעה 23:00, כולם הולכים לשחק באולינג.
כשאנחנו היינו בלואנג פראבנג גילינו שהבר שנקרא אוטופיה, סגור באופן זמני. לבאולינג לא יצא לנו להגיע.
מה אוכלים בלואנג פראבנג?
אם אתם אוהבים לאכול בשר ו/או פירות ים, אתם מסודרים. בכל פינת רחוב (וגם באמצע), תוכלו למצוא דוכן או מסעדה עם מנות מגוונות, מטוגנות או צלויות על האש.
אלה שלא אוכלים בשר, כמונו, יצטרכו להתאמץ קצת יותר.
באופן כללי, גילינו שהאוכל המקומי מתובל מאוד ופחות לטעמינו וכך יצא שרוב הזמן אכלנו במקומות מגישים גם מנות מערביות.
אשתף איתכם כמה המלצות למקומות ומנות שאהבנו:
Joma Bakery cafe – בית קפה/מסעדה שמגיש קפה, עוגות, סלטים וכריכים. ההמלצה שלי: בייגל סלמון מעושן.
Two little birds – מקום חמוד שמגיש אוכל צמחוני בדגש על Smoothie Bowl. ההמלצה שלי: Troopical.
La silapa – מסעדה שמגישה מנות מהמטבח האיטלקי וגם מהמטבח המקומי. אנחנו חלקנו פיצה מרגריטה וסלט. שתי המנות היו טעימות.
Bouang – מסעדה חמודה שבה אכלנו בורגרים טעימים בליויי צ׳יפס וסלט קטן. בורגר השעועית היה טעים והבורגר עליו אני ממליצה הוא בורגר ג׳קפרוט. מיוחד ומפתיע לטובה.
Indigo – אחלה מקום לקפה ומאפה. מצאנו שם עוגה ממש טעימה בשילוב הטעמים האהוב עלינו – שוקולד מנטה.
התניידות
המקומיים מתניידים בעיר על קטנועים/אופנועים.
כיון שרוב האטרקציות מרוכזות במרכז, אפשר בקלות להתנייד רגלית או על אופניים.
אנחנו עשינו סיבוב על אופניים שלקחנו מהמלון (שירות ללא עלות), רכבנו ברחובות הראשיים ולאורך הנהר.
כדי להגיע לאטרקציות מרוחקות יותר, כמו המפלים, אפשר לסגור וואן דרך המלון בו אתם שוהים או דרך אחת מתוך מגוון סוכנויות הפרושות ברחבי העיר.
דרך נוספת היא להתנייד באמצעות טוק טוקים. הם נמצאים כל הזמן ובכל מקום ואפשר להתמקח איתם על מחיר הנסיעה. קחו בחשבון שהכבישים לא תמיד נוחים לנסיעה, ובטוקטוק אין מיזוג אוויר.
אטרקציה שונה ומיוחדת – Big Brother Mouse
אטרקציה שונה ומיוחדת שזכינו להתנסות בה היא תרגול אנגלית עם המקומיים, במקום שנקרא Big Brother Mouse.
המקום מאפשר לתיירים להגיע, ולשוחח בהתנדבות, עם מקומיים בכל הגילאים, באנגלית. (בבוקר בין 9:00-11:00 ואחה״צ בין 17:00-19:00). פרוייקט שהוקם ע״י אמריקאי שחי במקום 20 שנה. הרעיון הוא שהמקומיים ילמדו אנגלית והתיירים ילמדו על חיי המקומיים.
אנחנו ישבנו עם שני בחורים חביבים בשנות העשרים המוקדמות ואחר כך הצטרפו בחור ובחורה, שני ילדים בני עשרה ומבוגר בשנות הארבעים.
הצגנו את עצמנו והם אמרו את שמם. אני מודה שמלבד שמו של אחד המשתתפים, לא הצלחתי לבטא ו/או לזכור את השמות האחרים.
להפתעתנו, הנושא הראשון שעלה הוא המלחמה בישראל, אמרו שהם שמעו על זה ברשתות החברתיות. הם ביקשו לדעת למה יש מלחמה, ושאלו אם אנחנו והמשפחות שלנו, נמצאים באיזור מסוכן.
הם סיפרו לנו על החיים בלואנג פראבנג, על השכר הממוצע שהוא 100 דולר לחודש, מחיר שכירת דירה ותשלום חשמל (3 דולר לחודש). בית ספר הוא חובה אבל לא לכולם יש אפשרות כלכלית ורק יתומים מקבלים עזרה מהמדינה. אני שאלתי מאיזה גיל אפשר להוציא רישיון לקטנוע כי ראיתי לא מעט נערים ממש צעירים רוכבים. הגיל הרשמי הוא 18, אך אחד המשתתפים, ילד בן 12, סיפר שהוא רוכב.
ישבנו שם שעתיים ולא שמנו לב איך הזמן עבר. זאת הייתה חוויה ייחודית ושונה ואני ממליצה עליה בחום.
פסטיבל האורות
פסיטבל מקסים שנחגג כל שנה בסיום עונת הגשמים וסוף תקופת צום הנזירים.בתקופה זאת הנזירים נמנעים מאכילת בשר, שתיית אלכוהול ויציאה למסעות, ומקדישים את כל זמנם ללימודים.
כשבוע לפני הפסטיבל כבר אפשר לראות את ההכנות בעיר, המקדשים מתקשטים בנרות ואורות וכך גם הרחובות. נשים וילדות יושבות על המדרכה או ליד דוכן ומכינות ״פנסים שטים״ מעלי בננה, פרחים ונרות וגם קינוח של אורז בתוך עלה בננה.
ביום הפסטיבל, בשעות אחר הצוהריים, ברחוב הראשי (בו מתקיים בדרך כלל שוק הערב), הוצגו ״סירות״ במבוק מקושטות ומוארות, סביב השעה 19:00, התחילה תהלוכה של הסירות לכיוון הנהר. המוני תיירים עמדו/ישבו לאורך הרחוב והיו גם כאלה (כמונו), שהצטרפו לתהלוכה. כשהגענו נהר, הסירות הורדו למים ואחריהן הפנסים האישיים.
נהר המקונג הואר כולו והמראה היה מרהיב.
נוודות דיגיטלית
כמו בהרבה תחומים אחרים, גם בושא הנוודות הדיגיטלית, נראה שלואנג פראבנג עדיין נמצאת אי שם מאחור.
במהלך השבוע שלנו בעיר, ישבתי לשתות קפה במספר מקומות ורק במקום אחד ראיתי אנשים שיושבים עם לפטופים. לא מפתיע בהתחשב באינטרנט חלש ולא יציב שהיה ברוב המקומות. אולי בהמשך נראה שינוי לטובה בתחום הזה, אך כרגע נראה שהעיר מתאימה יותר לביקור תיירותי קצר מאשר למקום לנוודים דיגיטליים.
כמה מילים לסיכום: הציפיות מלואנג פראבנג היו גבוהות אך בפועל לא התרשמנו מיופייה של העיר או מהניחוח הצרפתי עליו שמענו. פחות התחברנו לאוכל והמחירים שהיו יקרים יותר מאלה בצפון תאילנד.
מי רוצה לבקר ולא לוותר, יכול לחוות את העיר גם ביומייים – שלושה.
כמי שמעדיפים טבע על פני עיר, אנחנו בדרכינו לואנג ויאנג. ועל כך בפוסט הבא.
.
