אם יש משהו שאני אוהבת לאכול, זה פירות.
בשני הביקורים הקודמים שלי בתאילנד נחשפתי למגוון פירות טרופיים מיוחדים. היה לי ברור שגם הפעם, פירות יהיו חלק מרכזי בתפריט שלי. אני שמחה על המסע הזה ועל האפשרות לטעום פירות שעדיין לא טעמתי.
הפירות התאילנדיים הם חגיגה של צבעים וטעמים ייחודיים, ההופכים את חוויית האכילה למיוחדת במינה.
בכל רגע נתון, תוכלו למצוא לפחות דוכן אחד בו תוכלו לקנות פירות טריים וטעימים, אם בזמן שאתם הולכים ברחוב או מבלים על חוף הים, שכן פירות הם מרכיב חשוב בתזונה של המקומיים ובמטבח התאילנדי בכלל.
אם מעניין אתכם לקרוא על הפירות, ואולי לנסות ללמוד את שמם בתאית, הגעתם למקום הנכון.
אתחיל בפירות שכבר טעמתי:
בננה – את הבננה כולנו מכירים. בתאילנד אפשר למצוא את הבננות הגדולות, המוכרות לנו במראה ובטעם, ובנוסף, גם בננות קטנות, בגודל אצבע. לבננות הקטנות מרקם וטעם שונים משל הבננות הגדולות.
מקומי אחד סיפר לנו שכשהנשים התאילנדיות מניקות, הן אוכלות את הבננות הקטנות המשפיעות לטובה על איכות החלב. אני פחות אהבתי את טעמן.
קוקוס – הפרי האהוב עלי. (בתאית Ma Praw) הוא מרכיב חשוב מאוד במנות תאילנדיות רבות. משתמשים בבשר הפרי הלבן כדי להכין חלב קוקוס ושמן קוקוס המצטרפים למרקים, למנות נודלס ולעוד מנות רבות, וגם לנשנושים ולממתקים. אפשר לקנות אגוז קוקוס ולשתות מתוכו את הנוזל ואפשר (וזה מה שאני הכי אוהבת) לשתות שייק קוקוס המכיל גם את מיי הקוקוס וגם את בשר הפרי.
תפוח תאילנדי – אני מאוד אוהבת תפוחי עץ, ובדרך כלל קונה את הגרניסמיט הירוקים החמוצים. כשהגעתי לפאי והתחלתי להסתובב בשווקי הפירות והירקות, ראיתי בתחילה רק תפוחים אדומים. באחד השיטוטים, הבחנתי בתפוחים קטנים ירוקים שמייד הזכירו לי את הגרניסמיט שאני אוהבת. המוכר אמר שאלה תפוחים תאילנדים. לא התעכבתי לתהות על ההבדל וקניתי. בבית ניסיתי לחתוך את התפוח לרבעים כמו תמיד, אך הסכין נתקע, כשסוף סוף הצלחתי, גיליתי במרכז גלעין גדול דומה לגלעין אפרסק. זה היה מפתיע. והטעם? מזכיר אגס.
לסיכום – נראה כמו תפוח עם גלעין של אפרסק וטעם של אגס 😆.
מנגוסטין – (Mangosteen באנגלית, Mang Kut בתאית), הוא פרי קטן בעל קליפה סגולה וחלק פנימי לבנבן בצורה המזכירה ראש שום. החלק הפנימי הוא החלק האכיל של הפרי, יש לו טעם מתקתק-חמצמץ והוא עשיר בוויטמין C ובנוגדי חמצון נוספים. אחד הפירות האהובים עלי.
מנגו – (Mango באנגלית, Ma Muang בתאית), פרי שכולנו מכירים ובתאילנד הוא אחד הפירות הפופולריים. המנגו מגיע במגוון זנים, כל אחד עם טעם ומרקם ייחודיים.
אפשר לאכול את המנגו כמו שהוא או ליהנות ממנו בצורת מיץ או שייק.
המנגו המתוק והעסיסי הוא מרכיב מרכזי במנה התאילנדית המפורסמת "מנגו עם אורז דביק" (Mango Sticky Rice). מנה המשלבת את המתיקות של המנגו עם אורז דביק וקרם קוקוס. מנה טעימה ומשביעה.
פפאיה – (Papaya באנגלית, Ma La Kaw בתאית), פרי מתוק ועסיסי, המשמש להכנת סלטים, מיצים וקינוחים.
את הפפאיה הכתומה חותכים לאורך כדי להיפטר בקלות מהגרעינים השחורים שבאמצע וליהנות מהפרי הרך והמתוק. בפפאיה בוסר מגורדת, משתמשים להכנת אחת המנות הפופולריות ביותר בתאילנד, סלט חריף ומרענן, המנה נקראית "סום טאם" (Som Tam), אני אוהבת לאכול את סלט הפפאיה לצד פאד תאי.
אננס – (Pineapple באנגלית, Saparot בתאית),) עוד פרי שנמכר גם בארץ, רק שבתאילנד המחיר שלו שווה לכל כיס. פרי מתוק ועסיסי במיוחד, והוא נחשב לאחד הפירות הטעימים ביותר במדינה. אפשר כמובן לאכול אותו כמו שהוא, לשתות אותו כמיץ או שייק, לאכול אותו כחלק מקינוח, ואפילו כמנה עיקרית כמו "פאד קפאו" (Pad Krapow).
אם אתם מרגישים שהפה מעקצץ אחרי שאתם אוכלים אננס, זה כי האנזים ברומלין שבתוך הפרי, מנסה לאכול אתכם בחזרה, (זה אולי נשמע מוזר אבל זה אמיתי לחלוטין).
לונגן – (Longan באנגלית, Lam Yai בתאית), פרי קטן ועגול עם קליפה חומה, קרוב משפחה של הליצ׳י. הפרי עצמו שקוף ומתוק. הוא פופולרי מאוד בקרב המקומיים והתיירים ומשמש להכנת מיצים, קינוחים, ואפילו מנות עיקריות.
כדי לאכול את הלונגן פשוט מקלפים את הקליפה החומה הדקה בעזרת היידים.
ליצ'י – (Lychee באנגלית, Linjee בתאית), פרי קטן ועגול עם קליפה אדומה, מתקלף בקלות. הפרי לבן ומתוק, מרענן ומזין, אהוב מאוד על המקומיים והתיירים. משתמשים בו גם להכנת מיצים וקינוחים.
פסיפלורה – (Passionfruit באנגלית ו-Sawarot בתאית), גם היא פרי מוכר בעל טעם מתקתק-חמצמץ.
את הפסיפלורה אפשר לאכול כפי שהיא או להכין ממנה מיצים ושייקים.
אני שתיתי מוחיטו בתוספת פסיפלורה והיה מעולה.
פיטאיה – (Dragonfruit באנגלית או Gao Mung Gorn בתאית) היא פרי בעל צבע ורוד ייחודי שקשה לפספס, אך יש עוד זנים שלה בעלי צבעים אחרים כמו צהוב. בשר הפרי רך ובעל מתיקות עדינה (אפשר לאכול גם את הזרעים).
ויש כמובן פירות שעדיין לא טעמתי:
רמבוטן (Rambutan באנגלית, Ngor בתאית), פרי עם קליפה אדומה ושעירה ומכאן שמו, (“שעיר” במלאית, השפה המדוברת במלזיה, ארץ המקור). בתוך הקליפה מסתתר פרי לבן ומתוק, המזכיר בטעמו את הליצ'י.
דוריאן (Durian באנגלית, Tu Rian בתאית), נחשב ל״מלך הפירות״ אך הוא שנוי במחלוקת בשל הריח החזק והלא נעים שלו. (זאת הסיבה שאסור להכניס דוריאן לרכבות ולמלונות).
מי שהצליח להתגבר על הריח וטעם, מספר שלפרי מרקם צמיגי וטעם מתוק ועשיר.
אם אתם רוצים לגלות את טעמו המיוחד אך חוששים לטעום את הפרי עצמו, תוכלו למצוא בסבן אילבן, ארטיק בטעם דוריאן. אני לא טעמתי עדיין מהפרי וגם לא בטוחה שאנסה 😀.
אם חשבתם שכאן נגמרת רשימת הפירות, טעיתם. יש עוד מגוון של פירות מיוחדים כמו: ג'קפרוט, מנדרינה תאילנדית, ספוטה, תפוח הוורד.
לסיכום: תאילנד מציעה מגוון מרשים של פירות בטעמים מיוחדים. כל מה שאתם צריכים לעשות כדי להינות מהם, הוא להביט סביבכם ולראות אותם, שלמים, חתוכים ומוכנים לאכילה, או כמיץ/שייק מרענן. מומלץ בחום (של תאילנד 😉).
