אני? על קטנוע? מסתבר שכן.

באפריל 2023 הגענו לקו יאו נוי. אי קטן וקסום, הממוקם בים אנדמן בדרום תאילנד (בערך באמצע הדרך בין פוקט לקראבי), פנינה נסתרת שמספקת חוויה יחודית למי שמחפש פסק זמן מההמולה המאפיינת את יעדי התיירות הפופולריים. חופים לבנים בתוליים, טבע פראי, יערות עצי גומי ומקומיים חביבים שמתפרנסים מבניית סירות.

מהר מאוד גילינו שכלי התחבורה המאפשר התניידות באי הקטן הוא… קטנוע.
שכרנו קטנוע עם סירה. סער רכב (כבר היה לו רישיון) ואני ישבתי בסירה.
רוב הזמן נסענו בלי בעיה, אך היו מקמות בהם הרגשנו שהקטנוע עם הסירה, לא ״סוחב״.

בחזרה להווה…

כשהחלטנו להתחיל את המסע שלנו בפאי, עיירה קטנה, פסטורלית ומוקפת טבע יפיפה, הנמצאת בצפון תאילנד, עלה עניין ההתניידות.
להתנייד עם רכב ברחובות הקטנים, עמוסים בקטנועים, כשהנהיגה היא בצד שמאל ולא ימין כמו שאנחנו רגילים, היא משימה כמעט בלי אפשרית. כך גם לגבי חניה לרכב.
טוב, לסער יש רישיון והוא ירכיב אותי. רגע… ואם ארצה להגיע לאן שהוא והוא יהיה עסוק? ומה לגבי העצמאות שלי?

עשינו ״חישוב מסלול מחדש״ וכך מצאתי את עצמי לומדת לרכוב על קטנוע.

הדרישות להוצאת רישיון A2

מסתבר שמי שמחזיק ברישיון נהיגה ברכב, מעל שלוש שנים, יכול ללמוד לצורך מבחן שליטה בלבד. אין מינימום שיעורים והמבחן מתקיים רק במגרש הטסטים.
שיעור כפול של שעה ועשרים, עלה 280 שקלים. העמדה לטסט עלתה 400 שקלים.

בנימה אישית…

רוית של לפני שנה, הייתה מתגלגלת מצחוק רק מעצם הרעיון שיום אחד תעלה ותרכוב על קטנוע.
רוית של היום, רוית של ״היציאה למסע״, עלתה על קטנוע ועברה טסט ראשון.

טוב, זה לא היה כך כך פשוט, היו שם פחד, ייאוש (בעיקר בתרגיל השמיניות), נפילות, סימנים כחולים, דמעות, זיעה (הרבה זיעה). אבל הייתה גם תמיכה, חיזוק ועידוד מצד סער האחד והיחיד.

מייד לאחר קבלת האישור ממשרד התחבורה, מיהרתי להוציא רישיון בין לאומי (אישור על נייר בעלות של שמונה שקלים) וכרטיס פלסטיק מעודכן (22 שקלים).
לכרטיס פלסטיק לוקח כחודש להגיע. כיון שלא היה לי די זמן לחכות, שילמתי 260 שקלים לשירות מהיר.
את הכרטיס ניתן לאסוף בקיבוץ בארי (בימים כתיקונם), או בנתב״ג.

עכשיו יש לי רישיון לקטנוע, אני עצמאית ויכולה לרכוב לאן שארצה ולעשות ככל העולה על רוחי.
אושר גדול!

האם צריך רישיון נהיגה בתאילנד?

למה היה לי חשוב להוציא רישיון? הרי בתאילנד מקובל מאוד לרכוב גם בלי רישיון.
קודם כל, בשביל הרגשת הביטחון שלי, שנית – שמירה על החוק חשובה מאוד בעיני, בנוסף, אם חלילה יקרה משהו, רק אם יש רישיון, הביטוח מכסה.

עוד משהו לפני סיום – לפני שהגענו לפאי הקטנה, הסתובבנו בצ׳אנג מאי. עיר גדולה שאפשר למצוא בה הכל. כמעט.
מסתבר שקסדה עם תקן ,לנשים זה משהוא לא ממש מקובל. מוכר באחת החנויות הנחשבות, אמר לנו: ״מצטער, אין לנו קסדות לנשים״. (גם גברים וגם נשים מרבים לרכוב ללא קסדה בתאילנד).
לשמחתי מצאתי קסדה אחת, יחידה בחנות, שהתאימה למידתי.

עכשיו אפשר לצאת לדרך בביטחה 😄