בפעם הראשונה שהגעתי לתאילנד, בעודי מטיילת ברחובות, ראיתי בית עץ קטן שנראה כמו מקדש, והיה מקושט בזרי פרחים. הנחתי שזה מעיין בית תפילה או משהו בסגנון.
בעודי מתבוננת בבית העץ, הבחנתי בבקבוק מיץ עם קשית שתיה, מונח עליו.
חשבתי לעצמי, מי החוצפן שהניח בקבוק מיץ על מקום שנראה קדוש לתאילנדים ? השאלה נשארה מן הסתם ללא מענה.
יום אחרי, ראיתי בית עץ דומה ועליו מונחת (בנוסף לבקבוק מיץ) קערית עם אורז. זה כבר היה נראה לי ממש מוזר.
הסקרנת הובילה אותי לבדוק את העניין.
חיפוש קצר בגוגל, הבהיר לי שהבתים הקטנים האלה, הם בתי רוחות.
את בתי הרוחות מציבים התאילנדים בחצרות בתים, ליד מסעדות, משרדים ועוד. הם מופיעים במגוון צורות, גדלים וצבעים, בנויים על עמוד או במה קטנה, ומעוטרים בפרחים וניירות צבעוניים.
מקור המנהג הוא בדתות הפאגניות שרווחו לפני התבססות הבודהיזם. על פי אמונה זו, גם עצם דומם, נתפס כבעל יישות חיה בעלת תודעה תחושות ורצונות.
מטרתו של בית הרוחות הוא לתת הגנה לרוחות כדי לא להרגיזן.
התאילנדים מציבים את בית הרוחות בחצר בית שהם בונים, למקרה שהאדמה הייתה שייכת לרוחות וכעת הם גוזלים מהן את האדמה.
במקרה אחר יציבו את בית הרוחות בחצר ביתם כדי להבטיח שהרוחות לא יביאו מזל רע ויפגעו חלילה בבני המשפחה. בעלי עסק יציבו בית רוחות כדי שהרוחות לא יפגעו בהצלחת העסק.
אם חשבתם שמספיק להציב בית רוחות כדי לשמור על המזל הטוב, טעיתם.
כדי לוודא שהרוחות תישארנה רגועות ולא תיפגענה בהם, התאילנדים מקפידים לשעשע ולשרת את הרוחות.
הם מקשטים את הבתים הקטנים, מציבים דמויות קטנות של אנשים (משרתי הרוחות כביכול) וגם דואגים להניח מידי יום פירות, מים, מיצים ואורז.
לסיכום: אם אתם מטיילים בתאילנד ורואים בתים קטנים, עם קישוטים, שתייה ואוכל, דעו לכם שאלה הם בתי הרוחות של התאילנדים והם אלה שהניחו שם את הפריטים לטובת הרוחות, (ולא איזה חוצפן שלא מצא פח אשפה בסביבה 😉).
