יצאתי למסע בעולם הגדול ומה שאני עושה זה לכתוב פוסט על קפה? לגמרי, ותיכף תבינו למה.
מבחינתי, הקפה שלי הוא מעבר למשקה. לשתות את הקפה שלי, כמו שאני אוהבת, זה סוג של טקס. חלק בלתי נפרד מהיום שלי.
בעצם, שתיית קפה היא סוג של טקס גם ברמה העולמית.
מאיפה הכל התחיל?
מקור צמח הקפה הוא באתיופיה, והוא הופץ בשאר העולם במהלך המאה החמש עשרה והלאה, על ידי הערבים שעבורם, שתיית קפה מהווה מסורת תרבותית וחברתית.
קפה ערביקה הוא המין הנפוץ ביותר של צמח הקפה, שיח ירוק עד שמקורו באתיופיה. מינים אחרים של הצמח, התגלו בטבע באזורים שונים של אפריקה.
הקפה הגיע דרך תימן לחצי האי ערב ומשם לערים הגדולות של העולם המוסלמי. משם המשיך לאירופה, ולבסוף ליבשת אמריקה.
מידע על עץ הקפה והכנת משקה מפירות הקפה הקלויים, מתוארך לסוף המאה ה – 15.
מכונת הקפה הראשונה הומצאה בשנת 1901, ובשנת 1938 הומצאה מכונת הקפה בשיטת הלחץ ושיטת הפעלתה נהוגה עד היום.
כיום, ברזיל היא יצרנית הקפה הגדולה בעולם. צרכנית הקפה הגדולה ביותר היא ארצות הברית, הצורכת כמיליארד וחצי טון קפה בשנה.
עולם הקפה עבר תהפוכות וגלגולים רבים עם השנים, ובמהלכן התפתחו מספר דרכים להפיק את תמצית הקפה מהפולים הטחונים. בהתאם, התפתחו גם דרכים שונות להכנת משקאות המבוססים על קפה, (קפה טורקי, ״בוץ״, קפה פרקולטור, אספרסו, קפה פילטר, מקינטה).
עם השנים התפתח מילון מונחים שלם בעולם הקפה (כמו: ריסטרטו – קצר, דופיו – כפול, לונגו – ארוך, מקיאטו – מוכתם, לאטה – חלב), ואי אפשר שלא להזכיר את משקאות הקפה המפורסמים – אספרסו, מקיאטו, אמריקנו, אפוגטו, לאטה וקפוצ׳ינו.
לעולם הקפה, היסטורייה ארוכת שנים ואפשר לספר עליה עוד ועוד, אבל אני עוצרת וחוזרת לספר לכם על עצמי ועל הקפה שלי.
הקפה שלי ואני
בבית (בארץ) שתיתי טסטר׳ס צ׳ויס או נספרסו, וכשישבתי בבית קפה, לרוב הייתי מזמינה אמריקנו.
בחורף זה היה קפה רותח בספל זכוכית, ובקיץ קפה קר עם המווון קרח.
בבקרים, רגע לפני שהייתי יוצאת לעבודה, הייתי מכינה לי קפה בכוס התרמית שלי ולוקחת אותה איתי.
גם בטיולים שלנו, אם בארץ או בחו״ל, יש דבר אחד שלא יצאתי בלעדיו, (טוב, יש עוד כמה אבל זה כבר לפוסט אחר), וזה הקפה שלי.
סער שמכיר היטב אותי ואת אהבתי לקפה שלי, קנה לי מכונת קפה ידנית, כדי שאוכל לקחת איתי את הקפסולות האהובות עלי ולהכין לי קפה טעים גם בטיולים בשטח ואפילו בחו״ל.
כבר אמרתי לכם שקפה בשבילי הוא הרבה יותר מקפה.
כשארזתי את המזווה שלי לקראת היציאה למסע, היה ברור לי שאכניס לתוכה צנצנת טסטר׳ס צ׳ויס ואת הכוס התרמית שלי. (רציתי לקחת גם את מכונת הקפה הידנית שלי אבל היא גרמה למשקל עודף ונשארה בבית).
שישה שבועות לתוך המסע, קלטתי שצינצנת הקפה שלי עוד רגע תהיה ריקה, אז יצאתי לערוך חיפוש אחר הקפה האהוב עלי. עברתי בחנויות השונות בפאי וחזרתי בידיים ריקות.
בתקווה ששם אמצא מענה, פניתי לקבוצת הוואצאפ של פאי ושאלתי מי יודע איפה אפשר למצוא טסטרס צ׳ויס.
יודעי דבר אמרו לי שאין כזה דבר בכל תאילנד 😱.
מה עושים עכשיו? הרי אין מצב שאני אשאר בלי קפה. עברתי לחפש באפליקציה של לזאדה, שהיא המקבילה לאמזון במזרח הרחוק, ושם נמצא האוצר היקר. ממש יקר. פי שניים מהמחיר בארץ וויש גם עלות משלוח 😣.
אני מחליטה לא להזמין כרגע מלזאדה, ויוצאת לשתות בבית קפה. זה כייף וזה טעים וכנוודת דיגיטלית זה גם מאפשר לי לגוון את סביבת העבודה שלי, ואולי לפגוש עוד נוודים כמוני.
אבל לפעמים מתחשק לי לשתות לפני שבית הקפה נפתח, או אחרי שכבר נסגר. לפעמים סתם מתחשק לי לשבת בדירה או בחצר ולשתות את הקפה האהוב עלי, זה שמזכיר לי את הבית, במיוחד עכשיו כשאני כך כך רחוקה פיזית.
בינתיים חברים לקבוצה בפאי, המליצו לי על קפה אחר שקנו והיה טעים, ואני? אין לי ברירה וגם אני חייבת לנסות מותגים אחרים בתקווה שאמצא את זה שאני אוהבת.
אז למה בעצם כתבתי פוסט על קפה? כי גם ״אתגר הקפה״, כמו הרבה אתגרים אחרים, מהווה חלק מהמסע הזה, המסע אליו יצאתי בידיעה שאצטרך ״לשחרר״, ולצאת ממקום הנוחות שלי.
