כשהתחלנו להתעניין בטיול לויאטנם שמנו לב שכמעט כל הסרטונים והפוסטים מזכירים את הלופ המפורסם, אה ג'יאנג לופ. ( ha giang loop, שהמקומיים מבטאים אה-זאנג ). היה לי ברור כבר מההתחלה, את הלופ הזה אני אעשה.
קצת רקע, אה ג'יאנג לופ הוא מסלול מעגלי במחוז אה ג'יאנג (כמה מפתיע 🙂 ) בצפון ויאטנם.
אורך המסלול בין 350 ל 500 קמ ונהוג לעשות אותו רכובים על אופנוע או ברכב שטח.
המסלול עובר בנופים מדהימים, כבישים מפותלים (אם בדרך לפאי בתאילנד ספרנו 762 פיתולים, כאן כבר אף אחד לא סופר…), כפרים והרים.
כל זה מרוכז ל 3-4 ימים אינטנסיביים ביותר.
קצב הנסיעה בלופ
רוב הכבישים במצב סביר, אבל, צריך לזכור, סביר יחסית למזרח. לרוב, הכבישים סלולים, אך מעבר לכל עיקול יכול להיות קטע לא סלול, בור, משאית או סתם פרה.
התנאים האלו מכתיבים את קצב הנסיעה ל 30-50 קמש במשך רוב הזמן. אבל אני קצת מקדים את המאוחר, נחזור קצת אחורה, להתארגנות לקראת הלופ ולאפשרויות השונות.
אז מי יוצא ללופ?
כשרוית ואני דיברנו על הלופ, ניסינו להבין מה האפשרויות הרלוונטיות עבורנו, רוית לא ממש חובבת אופנועים, רכיבה במשך 3 ימים הייתה עלולה להסתיים ברבנות. האופציה של נסיעה בג'יפ מלווה נפסלה משיקולים דומים.
בסופו של דבר החלטנו שאני אסע ללופ ורוית תשאר לקרוע את העיר בהנוי.
נוסעים לאה ג'יאנג לופ עצמאית או בקבוצה מאורגנת?
ההתלבטות הבאה היתה האם לצאת עצמאית (כפי שעשיתי את ה "מה הונג סון לופ" ) או בקבוצה מאורגנת.
החלטתי לנסות טיול בקבוצה, יש יתרונות לזה שמארגנים עבורך את מקומות הלינה, ההסעות, האופנוע וכו'.
ההבדל בעלויות בין רכיבה עצמאית בקבוצה לבד טיול לבד היה עשרות דולרים בודדות, כך שזה לא היה שיקול משמעותי.
בדיעבד, אחד החסרונות העיקריים של נסיעה בקבוצה הוא שחייבים להיות בקצב של הקבוצה, אי אפשר לעצור לצלם מקום יפה שראית בדרך או סתם לנוח כמה דקות.
כל נקודות העצירה מתוכננות והכל עובד לפי תוכנית שנקבעה מראש.
אם אתם בעניין של לעצור ולצלם כל עדר תועה או מקומית נושאת עלים, קחו את זה בחשבון.
רכיבה עצמאית או עם איזיריידר?
כאמור, הרכיבה בלופ היא ארוכה תובענית וכמובן, דורשת רישיון נהיגה מתאים.
אל תזלזלו בדרישת הרישיון, לאורך הלופ ישנן ביקורות של המשטרה וכל הרוכבים נעצרים לביקורת אחת לפחות בשלב זה או אחר.
אצלי חלק מהחוויה הוא הרכיבה עצמה ולכן לא היתה לי התלבטות. הבת שלי, למשל, למרות שיש לה רישיון מתאים, העדיפה להיות מורכבת מאחורי איזיריידר.
איזה חברות/סוכנים מוציאים ללופ?
יש די הרבה סוכנויות שמוציאות טיולים לאה ג'יאנג לופ, המוכרות שבהן הן:
האפי: 84338097000 +
ביבי: 84979510244 +
קאי: 84961123307 +
ג'סמין: 841675299476 +
כולם עושים פחות או יותר את אותו המסלול.
3 הראשונים מאוד מוכרים בקרב המטיילים הישראלים ומאוד נפוץ לראות קבוצות שלמות של ישראלים בלבד.
בהתחלה בדקתי עם קאי. הבת שלי שהיתה בטיול איתו שבוע לפני המועד בו אני תכננתי לצאת, המליצה לי לחפש סוכנות אחרת עקב אי סדרים שהיו אצלם.
(לא היו מספיק נהגים, אז הוציאו קבוצה שלמה בוואן במקום על אופנועים ובנוסף היה בלגן בכל הקשור לארוחות באחד המלונות בדרך).
הבא בתור היה האפי, הוא ענה ל 2-3 שאלות ששאלתי אותו בווטסאפ, אבל כשביררתי על רכיבה עצמית הוא נעלם…
השלישית (והאחרונה) הייתה ג'סמין. המחיר אצלה מעט יקר יותר (150$ לרכיבה עצמאית + 15$ ללילה לשדרוג לחדרים פרטיים) אך הוא כולל כניסה לאתרים שהאחרים לא כוללים:
מגדל הדגל, המערה ושייט בנהר.
המחיר כולל קטנוע 110 סמק חצי אוטומטי. שדרוג ל 125 או 150 כרוך בתשלום של 15-25$ ליום.
התלבטתי בהתחלה לגבי שדרוג האופנוע אך החלטתי שאם ה 110 טוב למקומיים הוא יהיה טוב גם עבורי 🙂
המחיר שלהם לא כולל שתיה (לא מים או כל משקה אחר, קצת מעצבן)
איך נרשמים ואיך מגיעים לאה ג'יאנג?
אחרי שבחרתי להרשם אצל גסמין, הלכתי למשרד שלה שנמצא ברובע הישן בהנוי. שילמתי עבור הטיול וקבעתי את שעת הנסיעה (אפשר לצאת בבוקר או בערב מהנוי, המחיר כולל לילה במלון שלהם באה ג'יאנג וסליפר VIP)
מה להביא ללופ?
ביגוד: תלוי בעונה, קחו בחשבון שקר שם בהרים ובד"כ צריך מעיל (ברכיבה קר יותר)…
נעליים סגורות
באופן אישי, על אופנוע אני מעדיף בגדים ארוכים, גם אם קצת חם (רוכבי אופנוע תמיד אומרים שהאספלט חם יותר…)
כסף: תלוי בכם, הם ממליצים 1-2 מליון דונג לאדם, אני הוצאתי פחות מ 300000, בעיקר על ארוחת ערב בערבים שלפני ואחרי הלופ + מים.
מצלמה.
מטען נייד
בגד ים + מגבת אם אתם רוצים להתנגב אחרי הנהר (במלונות יש מגבות, לשימוש במקום בלבד).
יוצאים לדרך…
יצאנו מהנוי ב 11:30 בבוקר, אחרי נסיעה של 6-7 שעות בסליפר הגענו לאה ג'יאנג (ד"א, בסליפר שוכבים. אם אתם מעל 1.8 מ' יהיה לכם צפוף ואין אפשרות לשבת. שכיבה בלבד). עצרנו בדרך פעמיים להפסקות פיפי 🙂
בערב הראשון שמתי לב ל 2 עובדות מעניינות:
1. אני יכול להיות אבא של המטיילים מבחינת הגיל. כולם ילדים בני 19-20 (חוץ מכמה בודדים, בני 24-25 שאמרו לי שהרגישו מאוד מבוגרים… תבינו איך אני, בן 51 הרגשתי…)
2. אני הישראלי היחיד בין המטיילים ( 110 איש בסה"כ, כולם אירופאים/אמריקאים)
למחרת בבוקר, ארוחת בוקר, תדריך וחלוקה לקבוצות.כל קבוצה מונה כ 10 מטיילים.
רוב הקבוצות הן של איזיריידרים ומורכבים, היינו קבוצה אחת או שתיים של רוכבים עצמאיים.
בערך ב 11 יצאנו לדרך.
היום הראשון בלופ
היום הראשון הוא הקצר והקל ביותר, 80 קמ של רכיבת כביש עד לעיירה Yen Minh.
הדרך עוברת בנופים יפים ואיפשהו בדרך עוצרים לטיול רגלי קצר למערת Lung Khuy.
כאמור, את היום מסיימים בהומסטיי ( home stay ) ב Yen Minh, ארוחת ערב עם happy water (משקה אלכוהולי מגעיל למדי המופק מאורז) ומסיבת קריוקי…
היום השני באה ג'יאנג לופ
קמים ב 7:30, ארוחת בוקר, התארגנות, תדלוק וקדימה לדרך.
טוב, כמעט לדרך, מיד ביציאה מהעיר, ביקורת ראשונה של המשטרה. בדיקת רשיונות. בודקים שיש לכל הרוכבים הזרים רשיון בינלאומי לאופנוע (מבקשים גם את רישיון הפלסטיק הישראלי).
אחד הרוכבים ללא רישיון, 60$ קנס וקדימה לדרך…
היום השני בלופ מרכז לטעמי את עיקר האטרקציות. מתחילים את הנסיעה בקור של 9 מעלות וערפל כבד, די מהר מגיעים ל Tham Ma Pass, התצפית המפורסמת בה רואים את הכביש המתפתל.
לשמחתי, הראות משתפרת ואפשר לראות את הנוף.
מיד כשתעצרו יגשו אל הבנות ילדות ויבקשו לקלוע להן צמות/למכור פרחים, אלו הם בני ובנות שבט ההמונג שחיים באזור. עם כל הכאב והרצון לעזור, עדיף להמנע מלשלם להם. ממשלת ויאטנם מנסה לצמצם את התופעה הזו ואפילו הנהיגה חינוך חינם בבתי הספר החל משנת 2025.
מ Tham Ma Pass, נוסעים באיזור גבוה וקרררר לגבול עם סין. בהמשך נוסעים למגדל הדגל ולארמון מלך ההאמונג.
הדרך כמובן יפה ועשירה בפיתולים רבים 🙂 .
הנקודה הבאה היא ה Pai Lung, שוב, אחת הנקודות המפורסמות ביותר במסלול.
חונים בכניסה לשביל. יש מי שמגיע בנסיעה, לטעמי, מיותר ומסוכן עם כל הולכי הרגל מסביב.
הולכים מספר דקות בעליה עד שמגיעים לתור לצילומים על הסלע 🙂 .
בתמונות שכולם מפרסמים תמיד נראה שאנחנו על גג העולם ואין אף אחד ושום דבר מסביב.
אז זה רק בתמונות 🙂 .
בפועל, היה תור של חצי שעה לעמוד / לשבת על הסלע ולהצטלם.
תכלס, מפחיד. הולכים על סלע ברוחב חצי מטר ומצטלמים.
אני זחלתי עד לנקודה שבה צילמו אותי, היו שם גם כאלו שהלכו כאילו הם באיזו טיילת…
אולי אני זקן מדי לשטויות האלו 🙂 .
הנקודה הזו נמצאת יחסית בתחילת ההר, ניתן לטפס עד לפסגה ולהצטלם גם שם (גם בדרך הזו תראו ילדים שינסו להדריך אתכם בדרך תמורת תשלום), השעה הייתה די מאוחרת ואני החלטתי לוותר על הטיפוס …
נסיעה של 40 דקות והגענו למלון (די מעפן למען האמת) ב Meo Vac.
ארוחת ערב, מים שמחים ומסיבה עד 23:00 ו…לילה טוב.
סיימנו יום עמוס חוויות של 120 קמ.
היום השלישי בלופ
זה היה היום הקשוח ביותר.
פתחנו אותו בנסיעה של 30 קמ בהרים לכיוון הנהר, חלק ניכר מהדרך היה משהו בין דרך עפר לכורכר עם שאריות כביש. ממש מסלול off road. על מנת להגביר את העניין, היה גם ערפל כבד, גשום וקרררר.
בקיצור, נסענו בלי לראות ממש לאן 🙂 .
לשמחתינו, כשהגענו לנהר, הראות היתה טובה ומזג האויר סביר. יצאנו לשייט קצר בנהר, מי שרצה, יכול היה לשחות. באופן אישי, אין מצב למצוא אותי במים בקור כזה, אבל היו כאלו שזה לא הפריע להם.
לאחר השייט התחלנו את הדרך חזרה, אותם 30 קמ מהעיר, רק בכיוון ההפוך.
בגדול, זה היה סוף המסלול. מכאן נותרו 120 קמ של רכיבה בדרכים מפותלות ויפות חזרה לאה ג'יאנג.
ביציאה מהעיר עצרו אותנו שוטרים לביקורת (פעם שניה במסלול). הפעם הם עשו בדיקת ינשוף לכל הזרים שרכבו (הם לא בודקים מקומיים, רק זרים ולא מחליפים פיות בינשוף בין הנבדקים).
הקנס על נהיגה תחת השפעת אלכוהול הוא 60$ . אחד החברה בקבוצה שלנו כנראה קצת הגזים בערב לפני ונאלץ לשלם…
סביב 18:00 הגענו בחזרה לנקודת המוצא, זהו, סיימתי את הלופ של אה ג׳יאנג!!!
סיכום
הלופ של אה ג'יאנג הוא חוויה מדהימה למי שמוכן לבלות שעות על אופנוע/ג'יפ.
היה מאוד מעניין להיות ישראלי בקבוצה של זרים. אלו שדיברתי איתם הביעו התעניינות רבה במצב בארץ, בהשפעה של המלחמה על המדינה בכלל ועלי בפרט.
כמובן שגם אני למדתי מהם על איך ראו והכירו את המצב. היה מעניין במיוחד לשמוע מזוג גרמנים בני 20+ איך הם רואים את המצב, איך הם תופסים את זיכרון השואה, את אחריות העם שלהם למלחמת העולם השניה ואיך זה בא לידי ביטוי בחיי היום יום שלהם.
היה מעניין לשמוע מהמדריך על התרבות המקומית ועל החיים בויאטנם.
כמו שכתבתי בתחילה, לי אישית היו חסרות עצירות ספונטניות לצילום. לא רק במקומות המתוכננים, אני מניח שזה חסרון מעצם הנסיעה בקבוצה מאורגנת. מעבר לזה, חוויה מדהימה ומומלצת בחום.
וידאו קצר של טקס ה happy water 🙂
