הפעם: פוסט אורח שנכתב יל ידי סער.
רוצים לדעת למה סער כתב ולא אני? תקראו ותבינו 😉
כשהתחלנו להתעניין בטיול לויאטנם שמנו לב שכמעט כל הסרטונים והפוסטים מזכירים את הלופ המפורסם: אה ג'יאנג לופ. (ha giang loop, שהמקומיים מבטאים אה-זאנג). היה לי ברור כבר מההתחלה, שאת הלופ הזה אני אעשה.
קצת רקע: אה ג'יאנג לופ הוא מסלול מעגלי במחוז אה ג'יאנג (כמה מפתיע 😀) בצפון ויאטנם.
אורך המסלול בין 350 ל – 500 ק״מ ונהוג לעשות אותו רכובים על אופנוע או ברכב שטח, במהלך 4 – 3 ימים אינטנסיביים ביותר. המסלול עובר בנופים מדהימים, כבישים מפותלים (אם בדרך לפאי בתאילנד ספרנו 762 פיתולים, כאן כבר אף אחד לא סופר…), כפרים והרים.
קצב הנסיעה בלופ
רוב הכבישים במצב סביר, אבל, צריך לזכור, סביר יחסית למזרח. לרוב, הכבישים סלולים, אך מעבר לכל עיקול יכול להיות קטע לא סלול, בור, משאית או פרה משוטטת.
תנאים אלה מכתיבים את קצב הנסיעה, הנע רוב הזמן בין 30-50 קמ״ש.
אבל רגע, אני קצת מקדים את המאוחר. נחזור קצת אחורה, להתארגנות לקראת הלופ ולאפשרויות השונות.
אז מי יוצא ללופ?
כשרוית ואני דיברנו על הלופ, ניסינו להבין מה האפשרויות הרלוונטיות עבורנו, רוית לא ממש חובבת אופנועים, רכיבה במשך 3 ימים הייתה עלולה להסתיים ברבנות. האופציה של נסיעה בג'יפ מלווה נפסלה משיקולים דומים.
בסופו של דבר החלטנו שאני אסע ללופ ורוית תשאר בהאנוי ותצא ל״קרוע את העיר״.
נוסעים לאה ג'יאנג לופ עצמאית או בקבוצה מאורגנת?
ההתלבטות הבאה היתה האם לצאת עצמאית, (כפי שעשיתי את ה "מה הונג סון לופ" ) או בקבוצה מאורגנת.
החלטתי לנסות טיול בקבוצה, יש יתרונות לזה שמארגנים עבורך את מקומות הלינה, ההסעות, האופנוע וכו'.
ההבדל בעלויות בין רכיבה עצמאית בקבוצה לבד טיול לבד היה עשרות בודדות של דולרים בודדות, כך שזה לא היה שיקול משמעותי.
בדיעבד, אחד החסרונות העיקריים של נסיעה בקבוצה הוא שחייבים להיות בקצב של הקבוצה. אי אפשר לעצור באופן ספונטני להסתכל על הנוף, לצלם, או לנוח לרגע. כל נקודות העצירה מתוכננות לפי תוכנית שנקבעה מראש.
אם אתם בעניין של לעצור ולצלם כל עדר תועה, או מקומית נושאת עלים, קחו את זה בחשבון.
רכיבה עצמאית או עם איזיריידר?
כאמור, הרכיבה בלופ היא ארוכה, תובענית וכמובן, דורשת רישיון נהיגה מתאים.
אל תזלזלו בדרישת הרישיון. לאורך הלופ ישנן ביקורות של המשטרה, וכל הרוכבים נעצרים לביקורת אחת לפחות, בשלב זה או אחר.
אצלי חלק מהחוויה הוא הרכיבה עצמה ולכן לא היתה לי התלבטות. הבת שלי, למשל, למרות שיש לה רישיון מתאים, העדיפה להיות מורכבת מאחורי איזיריידר.
איזה חברות/סוכנים מוציאים ללופ?
יש די הרבה סוכנויות שמוציאות טיולים ל׳אה ג'יאנג לופ׳, כולן עושות פחות או יותר את אותו המסלול.
המוכרות שבהן הן:
האפי: 84338097000 +
ביבי: 84979510244 +
קאי: 84961123307 +
ג'סמין: 841675299476 +
האפי, ביבי, וקאי, מוכרים מאוד בקרב המטיילים הישראלים, ומאוד נפוץ לראות קבוצות שלמות של ישראלים בלבד עושות יחד את הלופ.
קאי היה הראשון איתו יצרתי קשר. הבת שלי שיצאה ללופ עם קאי שבוע לפני המועד בו אני תכננתי לצאת, המליצה לי לחפש סוכנות אחרת עקב אי סדרים שהיו אצלם. (לא היו מספיק נהגים, אז הוציאו קבוצה שלמה בוואן במקום על אופנועים ובנוסף היה בלגן בכל הקשור לארוחות באחד המלונות בדרך).
הבא בתור היה האפי, הוא ענה לשתיים, שלוש שאלות ששאלתי אותו בווטסאפ, אבל כשביררתי על רכיבה עצמית הוא נעלם…
השלישית (והאחרונה) הייתה ג'סמין.
שילמתי 150$ לרכיבה עצמאית + 15$ ללילה לשדרוג לחדרים פרטיים), המחיר היה מעט יותר גבוה ממה שביקשו בסוכנויות האחרות אך הוא כלל גם כניסה לאתרים: מגדל הדגל, המערה, ושייט בנהר.
התשלום כלל גם נסיעה בסליפר מהאנוי להא ג׳יאנג, לינה במהלך הטיול, ארוחות בלופ ולינה. שתייה לא נכללת במחיר (לא מים או כל משקה אחר, קצת מרגיז).
המחיר כולל קטנוע 110 סמ״ק חצי אוטומטי. שדרוג ל 125 סמ״ק או 150 סמ״ק, כרוך בתשלום של 15-25$ ליום.
בהתחלה התלבטתי לגבי שדרוג האופנוע, אך החלטתי שאם קטנוע 110 טוב למקומיים, הוא יהיה טוב גם עבורי 😊.
איך נרשמים ואיך מגיעים לאה ג'יאנג?
אחרי שבחרתי להרשם אצל ג׳סמין, הלכתי למשרד שלה שנמצא ברובע הישן בהאנוי, שילמתי עבור הטיול, וקבעתי את שעת הנסיעה (אפשר לצאת בבוקר או בערב מהאנוי, המחיר כולל לילה במלון שלהם באה ג'יאנג וסליפר VIP).
מה להביא ללופ?
ביגוד: תלוי בעונה, קחו בחשבון שבהרים קר, ובד"כ צריך מעיל (ברכיבה קר יותר).
באופן אישי, בזמן רכיבה אני מעדיף ללבוש בגדים ארוכים ולנעול נעליים סגורות, גם אם קצת חם (רוכבי אופנוע תמיד אומרים שהאספלט חם יותר…)
כסף: תלוי בכם, בסוכנות ממליצים על 1-2 מליון דונג לאדם. אני הוצאתי פחות מ – 300,000, בעיקר על ארוחת ערב (בערבים שלפני ואחרי הלופ) ומים.
מצלמה.
מטען נייד
בגד ים + מגבת, אם אתם רוצים להתנגב אחרי הטבילה בנהר. (במלונות יש מגבות, לשימוש במקום בלבד).
יוצאים לדרך…
יצאנו מהאנוי ב 11:30 בבוקר, אחרי נסיעה של 6-7 שעות בסליפר, הגענו לאה ג'יאנג (ד"א, בסליפר שוכבים. אם אתם מעל 1.8 מ' יהיה לכם צפוף ואין אפשרות לשבת). בדרך היו שתי עצירות ל״הפסקת פיפי״ 😀.
בערב הראשון, טרם היציאה ללופ, שמתי לב ל 2 עובדות מעניינות:
1. אני יכול להיות אבא של המטיילים מבחינת הגיל. כולם ילדים בני 19-20 (חוץ מכמה בודדים, בני 24-25 שאמרו לי שהרגישו מאוד מבוגרים. תבינו איך אני, בן 51 הרגשתי…).
2. אני הישראלי היחיד בין המטיילים ( 110 איש בסה"כ, כולם אירופאים/אמריקאים).
למחרת בבוקר: ארוחת בוקר, תדריך, וחלוקה לקבוצות. כל קבוצה מונה כ – 10 מטיילים.
רוב הקבוצות הן של איזיריידרים ומורכבים. הייתה קבוצה אחת או שתיים של רוכבים עצמאיים.
סביב השעה 11:00 יצאנו לדרך.
היום הראשון בלופ
היום הראשון הוא הקצר והקל ביותר, 80 ק״מ של רכיבת כביש עד לעיירה Yen Minh.
הדרך עוברת בנופים יפים, ואיפשהו בדרך עוצרים לטיול רגלי קצר למערת Lung Khuy.
כאמור, את היום מסיימים בהומסטיי (home stay) ב – Yen Minh, ארוחת ערב עם happy water (משקה אלכוהולי מגעיל למדי המופק מאורז), ומסיבת קריוקי.
היום השני באה ג'יאנג לופ
השכמה ב – 7:30, ארוחת בוקר, התארגנות, תדלוק וקדימה לדרך.
טוב, כמעט לדרך. מיד ביציאה מהעיר, ביקורת ראשונה של המשטרה: בדיקת רשיונות. בודקים שיש לכל הרוכבים הזרים רשיון בינלאומי לאופנוע (מבקשים גם את רישיון הפלסטיק הישראלי).
אחד הרוכבים נתפס ללא רישיון, נדרש לשלם 60$ קנס, וקדימה לדרך…
היום השני בלופ, מרכז לטעמי את עיקר האטרקציות. התחלנו את הנסיעה בקור של 9 מעלות וערפל כבד, די מהר הגענו ל – Tham Ma Pass, התצפית המפורסמת בה רואים את הכביש המתפתל.
לשמחתי, הראות השתפרה ואפשר היה לראות את הנוף.
ברגע שעצרנו, ניגשו אל הבנות שבקבוצה, ילדות שביקשו לקלוע להן צמות/למכור פרחים. אלו הם בני ובנות שבט ההאמונג שחיים באזור. עם כל הכאב והרצון לעזור, עדיף להמנע מלשלם להם כיוון שהם עובדים במקום ללמוד. ממשלת ויאטנם מנסה לצמצם את התופעה, ואף הנהיגה חינוך חינם בבתי הספר החל משנת 2025.
מ – Tham Ma Pass, נסענו באיזור גבוה וקרררר לגבול עם סין. בהמשך הגענו למגדל הדגל ולארמון מלך ההאמונג.
הדרך יפה ועשירה בפיתולים.
הנקודה הבאה היא ה – Pai Lung, עוד אחת מהנקודות המפורסמות ביותר במסלול.
חונים בכניסה לשביל. יש מי שמגיע בנסיעה. לדעתי, מיותר ומסוכן כיוון שיש הולכי רגל רבים בסביבה.
הולכים מספר דקות בעליה עד שמגיעים לתור לצילומים על 😊.
בתמונות שכולם מפרסמים תמיד נראה שאנחנו על גג העולם ואין אף אחד ושום דבר מסביב.
אבל זה רק בתמונות 😀. בפועל, היה תור של חצי שעה לעמוד/לשבת על הסלע ולהצטלם.
תכלס, מפחיד. הולכים על סלע ברוחב חצי מטר ומצטלמים.
אני זחלתי עד לנקודה שבה צילמו אותי, היו שם גם כאלו שהלכו כאילו הם באיזו טיילת…
אולי אני זקן מדי לשטויות האלה 😆.
הנקודה שבה הצטלמתי, נמצאת יחסית בתחילת ההר. ניתן לטפס עד לפסגה ולהצטלם גם שם, (גם בדרך הזו תראו ילדים שינסו להדריך אתכם תמורת תשלום). השעה הייתה די מאוחרת ואני החלטתי לוותר על הטיפוס .
משם המשכנו בנסיעה של 40 דקות עד למלון (די מעפן למען האמת) ב – Meo Vac.
אחרי יום עמוס: רכיבה של 120 ק״מ והמון חוויות, הגענו לארוחת ערב, עוד קצת happy water, מסיבה עד 23:00, ו…לילה טוב.
היום השלישי בלופ
זה היה היום הקשוח ביותר.
התחלנו בנסיעה של 30 ק״מ בהרים לכיוון הנהר, חלק ניכר מהמסלול היה משהו בין דרך עפר לכורכר, עם שאריות כביש. ממש מסלול off road. ערפל כבד, גשם וטמפרטורות נמוכות, הוסיפו עניין לרכיבה.
בקיצור, נסענו בלי לראות ממש לאן אנחנו נוסעים.
לשמחתינו, כשהגענו לנהר, הראות היתה טובה יותר, ומזג האויר סביר.
יצאנו לשייט קצר בנהר, מי שרצה, יכול היה גם לשחות. אני ויתרתי על שחייה במים בקור כזה, אבל היו כאלו שזה לא הפריע להם.
לאחר השייט התחלנו את הדרך חזרה. רכבנו שוב 30 ק״מ, רק בכיוון ההפוך.
בגדול, זה היה סוף המסלול. מכאן רכבנו 120 ק״מ של בדרכים מפותלות ויפות חזרה לאה ג'יאנג.
ביציאה מהעיר עצרו אותנו שוטרים לביקורת (פעם שניה במסלול). הפעם הם עשו בדיקת ינשוף לכל הזרים שרכבו.
(הם לא מחליפים פיות בינשוף בין הנבדקים, ולא בודקים את הרוכבים המקומיים).
הקנס על נהיגה תחת השפעת אלכוהול הוא 60$ . אחד החברה בקבוצה שלנו כנראה קצת הגזים בערב לפני ונאלץ לשלם.
סביב 18:00 הגענו חזרה לנקודת המוצא.
זהו, סיימתי את הלופ של אה ג׳יאנג!!!
סיכום
הלופ של אה ג'יאנג הוא חוויה מדהימה למי שמוכן לבלות שעות על אופנוע/ג'יפ.
היה מעניין מאוד להיות ישראלי בקבוצה של זרים. אלו שדיברתי איתם הביעו התעניינות רבה במצב בארץ, בהשפעה של המלחמה על המדינה בכלל, ועלי בפרט.
כמובן שגם אני למדתי מהם על איך ראו והכירו את המצב. היה מעניין במיוחד לשמוע מזוג גרמנים בני 20+ איך הם רואים את המצב, איך הם תופסים את זיכרון השואה, את אחריות העם שלהם למלחמת העולם השניה, ואיך זה בא לידי ביטוי בחיי היום יום שלהם.
היה מעניין לשמוע מהמדריך על התרבות המקומית ועל החיים בויאטנם.
כמו שכתבתי בתחילה, לי אישית היו חסרות עצירות ספונטניות לצילום. לא רק במקומות המתוכננים. אני מניח שזה חסרון מעצם הנסיעה בקבוצה מאורגנת. מעבר לזה, חוויה מדהימה ומומלצת בחום.
וידאו קצר של טקס ה happy water 😊
